<h1>סמ"ק מצוריך סימן ח'</h1>
<h2>דף כח.</h2>
לירא מקדש דכתיב (ויקרא י"ט) את מקדשי תיראו. ובזמן הזה בית הכנסת מקדש מעטא) פירוש כדאיתא פרק קמא דיבמות (דף ו') נאמר שמירה בשבת ונאמר מורא במקדש מה שמירה האמור בשבת לא משבת אתה מתירא אלא מי שהזהיר על השבת אף מורא מקדש לא ממקדש אתה מתירא אלא ממי שהזהיר על המקדש ומה שמירה האמור בשבת לעולם אף מורא האמור במקדש לעולם פירוש אף על פי שחרב. איזהו מורא מקדש לא יכנס אדם בהר הביתב) לא במנעליו ולא בסנדלו ולא באפונדתו, פירוש כגון חגורה שמשימין בה מעות, ובאבק שעל גבי רגליו ולא יעשנה קפנדריא ורקיקה מקל וחומר משקג). ובתי כנסיות שלנו אסור לעשות קפנדריא אבל לא רקיקה ופי' בפרק הרואה (ברכות ס"ג) דארקיקה בחצירם לא קפדי אינשי ואסור לנהוג בהם קלות הראש ולאכול בהם לבד סעודה של מצוה. ואין נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ובכולן תלמידי חכמים מותרין כדאיתא בירושלמי (עי' מגילה פ"ג ה"ג ובשו"ת רשב"ש סי' רע"ד) עפרא דבי כנשתא שריא לרבנן לספרייא ולתלמידייא [תשב"ץ וירושלמי]ד). א) שנאמר (יחזקאל י"א) (ואהא לכם) [ואהי להם] למקדש מעט בארצות אשר באו שם, ע"כ. ב) ומוחה לילך בסכין ארוכה בבית הכנסת מפני כי התפילה מארכת ימים והסכין מקצרת, וכן מוחה לילך בכיסו בבית הכנסת, הג"ה, ומיהו אין לחוש בו כי אם בגילוי, עכ"ל התשב"ץ (סי' ר"ב). ג) פירוש דכתיב (אסתר ד') כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק. ד) ירושלמי, ר' ברכיה אזיל לבי כנשתא דמישין חמא בר נש משזג — תרגום ירושלמי של דרחוץ במים משזג בדרנא — ידו ורגלו מן גרנא אמר ליה אסיר למחר חמיתיה דמשוי ידיו ורגליו מן גורנא אמר לי אסור ולך שרי אמר לי' אין דאמר ר' יהושע בן לוי בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ולתלמידים, עכ"ל ירושלמי פ"ב דמגילה (פ"ג ה"ג). מסמ"ג, מי שצריך לקרות אדם בבית הכנסת ישב מעט אם יכנס שהישיבה מצוה שנאמר (תהלים פ"ד) אשרי יושבי ביתיך. בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו בקדושתן הן עומדין שנאמר (ויקרא כ"ו) והשימותי את מקדשכם אע"פ שהן שוממין בקדושתן הן עומדים. ואומר רבא פרק בתרא דמגילה (דף כ"ו) ביכ"נ מותר להחליפה ולמוכרה [פ"ה, וחל קדושתו על החילוף או על הדמים והוא יוצא מן הקדושה ומותר להשתמש בו]. אבל לא שוכרין אותו ולא ממשכנין אותו מפני שעומד בקדושתו ונמצא שנהנין ממנו בעודו בקדושה [והני מילי בעתיקי אבל בחדתא לית לן בה, תוס']. וכן כשסותרין בתי כנסיות לבנותן מותר למכור להחליף הלבינים והעצים אבל להלוואתן אסור, ובתים שמקדישים שם עראי להתפלל אין בהם חומר קדושה, עכ"ל תו' מר"א. אמר רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני אחריתא משום פשיעותא, וגר' פרק השותפין (בבא בתרא ג') הני מילי דלא חזי ביה תייהא אבל חזי ביה תייהא סתר ובני. אמר רבי יהושע בן לוי בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש דבית המדרש עדיף, עכ"ל (מגילה כ"ז). תו', מותר לעשות בית הכנסת בכל מקום בביתו דנהי דאומרים כל עיר שגגותיה גבוהין מב"ה סופה חריבה היינו דווקא לדידהו דרגילים להשתמש על הגג אבל לנו שרי, עכ"ל. אין מוכרין ב"ה אלא על תנאי (שם) אימתי בזמן שירצו שיחזרו בהן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מוכרין אותן ממכר עולם (שם) פ"ה וליחיד, ולכל תשמיש חוץ מד' דברים לא למרחץ ולא לבורסקי ולא לבית הטבילה ולא לבית המים, פ"ה לכבס בה אי נמי לבית מי רגלים, ר' [יהודה] אומר לחצר והלוקח כל מה שירצה יעשה. אמר שמואל מותר להשתין תוך ד' אמות של תפילה, פי' לאחר זמן, עכ"ל פרק בתרא דמגילה. [מתנה מז' טובי העיר במעמד אנשי העיר פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי, פ"ה, נתנו בני העיר ב"ה לתשמיש חול במתנה, עכ"ל פרק בני העיר. אמר רב אשי האי בי כנישתא דמתא מחסיא אע"ג דמעלמא קאתי כיון דאדעתא דידיה קאתו אי בעינא מצא למזבניה ליה, עכ"ל פרק בתרא דמגילה (דף כ"ו)].
